ביום בהיר אחד בשנת 2020, נסע עמרם תאנה, מתוקף תפקידו בישוב, להביא שלטים שהוזמנו עבור הושעיה מבית דפוס באזור המרכז. בשיחה שהתפתחה עם מוני אסטרוגנו, שמסר לו את הסחורה, התברר שהוא היה מ"כ של גרעיני הנח"ל שלע"ד ויה"ד בתקופה בה הם שרתו בהיאחזות הושעיה, ושהוא אפילו מצא בגרעין יה"ד את בחירת ליבו. לאחר שהם השתחררו מהשירות הצבאי, הם התחתנו והקימו משפחה.

מוני סיפר שיש ברשותו תמונות מתקופת ההיאחזות והבטיח לשלוח לנו אותם. ולא רק שהוא קיים את הבטחתו, הוא גם סיפר לנו קצת על זכרונותיו מתקופה זו, הזכורה לו כ"תקופה נהדרת". תמונותיו התווספו לתמונות שנמסרו על ידי ד"ר חיים פרי ונסים דהן - גם הוא חבר הגרעין.

מוני נשלח לקחת חלק בהקמת ההיאחזות כשגרעין שלע"ד היה כאן, והוא גם הכיר מקרוב את נסיבות מותם של שני החיילים מגרעין זה (ראה מידע בנושא זה בשנת 1981). כשהגרעין הזה, שחבריו היו חילוניים, עזב את ההיאחזות, הודיעו למפקדים שבהיאחזות שמגיע לכאן גרעין דתי (יה"ד), והגיעו לכאן משגיחי כשרות ש"הפכו" את כל ההיאחזות והחליפו את כל הכלים במטבח... והם, המפקדים, רצו לקבור את עצמם ואמרו, "מה נעשה? איזה דיכאון? מביאים אותנו לישיבה במקום לתת לנו צ'ופר אחרי השירות הקרבי הקשה שלנו..." אבל לבסוף הם השלימו עם הגזירה, ושמחו להיווכח שחברי גרעין יה"ד שמו בכיס הקטן את הגרעין הקודם.

מוני זוכר את ריח צמח המרווה שצומח באיזור, ואיך שהוא היה לוקח את החיילים למצודה שבאתר הארכיאולוגי ציפורי והיה עורך להם מסדרים עם גוזניקים (לפידים) בתוך מבנה המצודה. כל פעם שהוא עובר בכביש שמתחת להושעיה, הוא אומר לילדיו, "אתם רואים את הגבעה הזו? אמא ואני הכרנו לראשונה בישוב הזה."