2015 - יום הולדת 32 להו...יום הולדת 32 להושעיה2015 - יום הולדת 32 להושעיהקרא עוד
חזרהעריכה
פרטים (18)
ההופעות
ההופעות
ההופעות
ההופעות
ההופעות
ההופעות
ההופעות
ההופעות
ההופעות
ההופעות
יום הולדת 32 להושעיה
יום הולדת 32 הושעיה
דברים שנאמרו על ידי מיכל ברקן במסיבת יום הולדת 32 להושעיה (2015)
לפני עשר שנים, במלאת 22 שנים להושעיה, מניתי 22 נקודות יפות בחיינו בהושעיה. לא, לא אמנה היום 32 נקודות כאלו. פשוט אשלח אתכם לספר שערכו אוה הרשקוביץ ושרונה סטנהיל למשלוח המנות באותה שנה, הושעיה על קצה המזלג, ניחוחות נופים וטעמים מבית הושעיה שם תוכלו לקרוא 22 נקודות שכולן ברוך ה' עדיין רלוונטיות. והיום אוסיף עוד 10 התפתחויות בחיי הושעיה.
פרויקט הלימוד היומי של הש"ס הקהילתי, שיזם ומוביל ביני שלו, הנמצא כבר במחזורו החמישי הוא אחד הדברים היפים שהתחדשו לנו מאז. בשנה שעברה (מחזור 4) השתתפו בלימוד כ-60 חברים וחברות בקהילה.
בית הכנסת הגדול שודרג השנה, ובמניין הראשי דאגו לעזרת נשים עם נגישות פיזית. בית הכנסת הספרדי התרהט, והוא מבנה נאה, מושקע ומחמם לב. הכיף של האינטימיות בבית הכנסת הזה מזכיר לי ימים רחוקים של בית הכנסת בקרוונים.
ואם הזכרנו את בית הכנסת של הקרוונים, נברך על שינוי הייעוד שלו - כבית החדש למועדונית שקד. שיזכו הילדים לחוות מרוח בית הכנסת הישן והאהוב שבו התפללנו. ולא רחוק משם שיזכו בהמשך לבית לחיים בהושעיה שקיבל את ברכת הדרך של מליאת הישוב.
חוץ מההורים המסורים של הילדים עם הצרכים המיוחדים, ישנם גם אנשים טובים בהושעיה שעושים בגלוי ובסתר כדי לאסוף כסף למען המועדונית ולמען הבית לחיים, שעבורו כבר נאספו בהושעיה 18,000 ₪ , ועל כך תודה להם. גמ"חים נוספים החלו לפעול בשנים האחרונות: גמ"ח מנשאים, גמ"ח תרופות, אחותי, ועדת צירופים, גמ"ח כלות, וסביר להניח ששכחתי עוד מספר פרויקטים של גמילות חסדים גלויים ונסתרים, כפי שאופייני להושעיה.
לגינה הקהילתית – בוסתן הכיכר – מלאה שנה, ואנו מודים לכל העמלים על שזכינו לאכול מפריה.
מי שלא יצא מביתו כחצי שעה לאחר צאת שבת לא ראה שעטות גדודים ופנסים מרצדים. כך רצים להם המתאמנים למיניהם, חלקם בשקט, חלקם משוחחים תוך כדי, וגם הטריאתלון הראשון יצא לדרך השנה עם מאות משתתפים.
בבחירות בהושעיה זכינו למליאה חדשה עם שבע נשים. בטסי עשתה בית ספר לתורת השריון. מתברר שאם מכינים את הקרקע, יוצרים אוירה מתאימה, ומשכנעים נשים ראויות להציע מועמדות, אין צורך בשריון. לפחות לא בהושעיה.
כמה שנים חיכינו שיתחילו כבר. אז הנה הטרקטורים והבאגרים כבר רועשים. שלב ח' סוף סוף יצא לדרך. סליחה שלב ב'. מקווים שהסיוט הזה ייגמר לכם מהר ככל האפשר. כמה עבודה ומאמץ הושקעו ומושקעים בבניית שלב ח', כמה מתח הצטבר, כמה טעויות נעשו בדרך, אבל אני תקווה, בתור חברה בישוב, בתור אמא של וסבתא של, שאחרי צירי הלידה הכואבים, אכן ייבנה שלב יפה, משולב בישוב מכל הבחינות, שמח בנו ואתנו.
אך לצד כל היופי, ההתפתחות והעשיה הברוכה ידענו השנה שוב כאב ועצב קשים מנשוא.
כ"ב בתמוז תשע"ד. הידיעה מגיעה - אורן נח נהרג בעזה. אני נכנסת לישוב בשובי מהעבודה בשעת בין ערביים. סרט בלי קול. שקט . גברים זורמים לבית הכנסת. יותר מהרגיל. צורך להיות ביחד. מתכנסים, שפופים. מתפללים. אורן, עלם חמודות, בן משפחה מסור וחבר טוב - איננו עוד עמנו. קבוצה מהנוער הנפלא שלנו נסעה לפני כשבועיים לירושלים אחרי הלימודים להתרים כסף להקמת מצפה לזכרו. הם מכרו צמידים, נגנו ושימחו אנשים במספר תחנות בירושלים כדי שחבריו יבנו מצפה לזכרו.
שמחת תורה תשע"ה. הידיעה מגיעה – נדב שהם נהרג יום קודם בסופת השלגים בנפאל. אני הולכת לבית הכנסת בבוקר שמחת תורה. סרט עם קול. אנשים מתכנסים סביב ספרי תורה, קוראים, ילדים מתרוצצים בהמולה, רוקדים. מצוות היום. והלב כואב. בוכה. ילד שלנו, בין ראשוני הילדים שנולדו לנו פה במצפה הושעיה לפני שלושים שנה וחצי. וכמו שנכתב: חכמה, נדיבות, וצניעות, הכל באדם אחד, במשפחה אחת. כמה נדיר.
משפחות נח ושהם הצטרפו למשפחות אחרות בהושעיה שחוו שכול כבד, והתנהלותן מעוררת השתאות, ואומרת לנו להמשיך בחיים של אמונה ומצוות, לגדל ילדים טובים, ערכיים, ולשמוח בחיים.
אני רוצה לומר תודה לדמות שליוותה ועוד תלווה אותנו שנים רבות. נעמי צדוק. נעמי, אני מתנצלת. אני יודעת שאת ממש לא רוצה את זה, אבל אנחנו רוצים וצריכים את זה. נעמי עבדה במשך 18 שנים בהנהלת החשבונות של הישוב, בחן ובחסד ובמאור פנים, מהמשרד בקרוון ועד למשרדים היום, מהושעיה של עשרות משפחות להושעיה של מאות, מנהלת את חשבונותינו, בדיסקרטיות, במסירות. תענוג לבוא ולקבל שרות ממנה. ואני יודעת שהיא חסרה מאד לצוות. חברת אמת, טובת לב, ובנעימות גישתה הצליחה להרגיע אפילו אותי. עושה מאחורי הקלעים בהתנדבות ומכל הנשמה הגדולה שיש לה. בכישרון ידיה היא צובעת את חיינו בצבעים עזים של לידות. וברוך ה' עוד היד נטויה. תודה גדולה לך. זהו נעמי, את יכולה לחזור לנשום.
דמות אחרת בעלת אותו שם, שברוך ה' ממשיכה לפעול אתנו – נעמי רומיאנק. לא. שום דברי סיכום. הרי אנחנו רק באמצע הדרך, אבל אני רוצה להביע פליאה: איך את מצליחה לעשות את זה? איך את מצליחה להפעיל אותנו? ולדעת להקשיב, להכיל, לשתף פעולה, לרקוד עם כל אחד ועם כל קבוצה את הריקוד שלה? מגיעה לך החופשה. נסיעה טובה.
בשבילי הישוב כיף לראות בשנה האחרונה דמות נמרצת שמחייכת אלינו, שושן פלאח איש האחזקה בישוב. כמו שנעמי קוראת לך "שושן המלך". מאז שהגעת רואים שינוי. אתה עמל על שיפור פני הישוב. אתה יד ימינה של נעמי כשהיא שמגזימה בנשיאת משאות. בקיצור, ידך בכל. תודה.
לאחרונה יוצא לי להיחשף לאופיים של יישובים בעמק הזה ובעמקים אחרים, ואני כל כך גאה בישוב שלנו. הקמנו מערכות נפלאות, יצרנו מסגרות התנדבות, ואנשים באים ללמוד מאתנו את הסוד.
לפני מספר ימים פגשתי בנצרת עלית סייעת מהגן של נכדי, וכך אמרה: אין על הישוב שלכם. אחד אחד אתם. איזה כיף לעבוד אתכם. ומי שנכח בערב עם אלון אולארצ'יק ושלמה יידוב ונגניהם זכה להופעה מהנה וגם למחמאות מצדם על איזה קהל נפלא היינו..
ובכל זאת, אין לנוח על זרי הדפנה, ותמיד צריך לזכור שהעובדה שהישוב מתנהל בטוב, ללא שחיתויות, ללא סכסוכים כבדים, אינו אומר שלכל פרט טוב כאן, ועל כך התודה על היוזמה להקים צוות תמיכה קהילתי- צוות אלו"ל.
ולסיום דוגמא לרגישות מן הסוג הקהילתי שגילו חברות בוועדת תרבות (לא אני): הן חשבו שנכון לפרגן לאמהות ולנשים שהתנהלו בהושעיה כצוק איתן בעת שבניהן ואישיהן היו בדרום בעזה ומחוצה לה. רעיונות, טלפונים, נכונות של נשים להשקיע מזמנן, כשרונן ומקצוען יצרו בקיץ ערב מקסים שביטא שותפות, אכפתיות ושמחה של נתינה וקבלה.
מה נאחל לך, הושעיה?
כמו אז, לפני 10 שנים, גם היום: שנמשיך לפתח חיים של תורה ותלמוד תורה של חברה פתוחה שלא כופה על אחרים, ושלא חושבת שרק הדרך שלה נכונה. שימצא כל אחד בדרכו במה יוכל לתרום לקהילה היפה הזאת, ושבכל בתי הכנסת בישוב - חדשים כוותיקים, גדולים כקטנים - יישמעו רק תפילות הודיה ושמחה.
יום הולדת 32 הושעיה
דברים שנאמרו על ידי מיכל ברקן במסיבת יום הולדת 32 להושעיה (2015)
לפני עשר שנים, במלאת 22 שנים להושעיה, מניתי 22 נקודות יפות בחיינו בהושעיה. לא, לא אמנה היום 32 נקודות כאלו. פשוט אשלח אתכם לספר שערכו אוה הרשקוביץ ושרונה סטנהיל למשלוח המנות באותה שנה, הושעיה על קצה המזלג, ניחוחות נופים וטעמים מבית הושעיה שם תוכלו לקרוא 22 נקודות שכולן ברוך ה' עדיין רלוונטיות. והיום אוסיף עוד 10 התפתחויות בחיי הושעיה.
פרויקט הלימוד היומי של הש"ס הקהילתי, שיזם ומוביל ביני שלו, הנמצא כבר במחזורו החמישי הוא אחד הדברים היפים שהתחדשו לנו מאז. בשנה שעברה (מחזור 4) השתתפו בלימוד כ-60 חברים וחברות בקהילה.
בית הכנסת הגדול שודרג השנה, ובמניין הראשי דאגו לעזרת נשים עם נגישות פיזית. בית הכנסת הספרדי התרהט, והוא מבנה נאה, מושקע ומחמם לב. הכיף של האינטימיות בבית הכנסת הזה מזכיר לי ימים רחוקים של בית הכנסת בקרוונים.
ואם הזכרנו את בית הכנסת של הקרוונים, נברך על שינוי הייעוד שלו - כבית החדש למועדונית שקד. שיזכו הילדים לחוות מרוח בית הכנסת הישן והאהוב שבו התפללנו. ולא רחוק משם שיזכו בהמשך לבית לחיים בהושעיה שקיבל את ברכת הדרך של מליאת הישוב.
חוץ מההורים המסורים של הילדים עם הצרכים המיוחדים, ישנם גם אנשים טובים בהושעיה שעושים בגלוי ובסתר כדי לאסוף כסף למען המועדונית ולמען הבית לחיים, שעבורו כבר נאספו בהושעיה 18,000 ₪ , ועל כך תודה להם. גמ"חים נוספים החלו לפעול בשנים האחרונות: גמ"ח מנשאים, גמ"ח תרופות, אחותי, ועדת צירופים, גמ"ח כלות, וסביר להניח ששכחתי עוד מספר פרויקטים של גמילות חסדים גלויים ונסתרים, כפי שאופייני להושעיה.
לגינה הקהילתית – בוסתן הכיכר – מלאה שנה, ואנו מודים לכל העמלים על שזכינו לאכול מפריה.
מי שלא יצא מביתו כחצי שעה לאחר צאת שבת לא ראה שעטות גדודים ופנסים מרצדים. כך רצים להם המתאמנים למיניהם, חלקם בשקט, חלקם משוחחים תוך כדי, וגם הטריאתלון הראשון יצא לדרך השנה עם מאות משתתפים.
בבחירות בהושעיה זכינו למליאה חדשה עם שבע נשים. בטסי עשתה בית ספר לתורת השריון. מתברר שאם מכינים את הקרקע, יוצרים אוירה מתאימה, ומשכנעים נשים ראויות להציע מועמדות, אין צורך בשריון. לפחות לא בהושעיה.
כמה שנים חיכינו שיתחילו כבר. אז הנה הטרקטורים והבאגרים כבר רועשים. שלב ח' סוף סוף יצא לדרך. סליחה שלב ב'. מקווים שהסיוט הזה ייגמר לכם מהר ככל האפשר. כמה עבודה ומאמץ הושקעו ומושקעים בבניית שלב ח', כמה מתח הצטבר, כמה טעויות נעשו בדרך, אבל אני תקווה, בתור חברה בישוב, בתור אמא של וסבתא של, שאחרי צירי הלידה הכואבים, אכן ייבנה שלב יפה, משולב בישוב מכל הבחינות, שמח בנו ואתנו.
אך לצד כל היופי, ההתפתחות והעשיה הברוכה ידענו השנה שוב כאב ועצב קשים מנשוא.
כ"ב בתמוז תשע"ד. הידיעה מגיעה - אורן נח נהרג בעזה. אני נכנסת לישוב בשובי מהעבודה בשעת בין ערביים. סרט בלי קול. שקט . גברים זורמים לבית הכנסת. יותר מהרגיל. צורך להיות ביחד. מתכנסים, שפופים. מתפללים. אורן, עלם חמודות, בן משפחה מסור וחבר טוב - איננו עוד עמנו. קבוצה מהנוער הנפלא שלנו נסעה לפני כשבועיים לירושלים אחרי הלימודים להתרים כסף להקמת מצפה לזכרו. הם מכרו צמידים, נגנו ושימחו אנשים במספר תחנות בירושלים כדי שחבריו יבנו מצפה לזכרו.
שמחת תורה תשע"ה. הידיעה מגיעה – נדב שהם נהרג יום קודם בסופת השלגים בנפאל. אני הולכת לבית הכנסת בבוקר שמחת תורה. סרט עם קול. אנשים מתכנסים סביב ספרי תורה, קוראים, ילדים מתרוצצים בהמולה, רוקדים. מצוות היום. והלב כואב. בוכה. ילד שלנו, בין ראשוני הילדים שנולדו לנו פה במצפה הושעיה לפני שלושים שנה וחצי. וכמו שנכתב: חכמה, נדיבות, וצניעות, הכל באדם אחד, במשפחה אחת. כמה נדיר.
משפחות נח ושהם הצטרפו למשפחות אחרות בהושעיה שחוו שכול כבד, והתנהלותן מעוררת השתאות, ואומרת לנו להמשיך בחיים של אמונה ומצוות, לגדל ילדים טובים, ערכיים, ולשמוח בחיים.
אני רוצה לומר תודה לדמות שליוותה ועוד תלווה אותנו שנים רבות. נעמי צדוק. נעמי, אני מתנצלת. אני יודעת שאת ממש לא רוצה את זה, אבל אנחנו רוצים וצריכים את זה. נעמי עבדה במשך 18 שנים בהנהלת החשבונות של הישוב, בחן ובחסד ובמאור פנים, מהמשרד בקרוון ועד למשרדים היום, מהושעיה של עשרות משפחות להושעיה של מאות, מנהלת את חשבונותינו, בדיסקרטיות, במסירות. תענוג לבוא ולקבל שרות ממנה. ואני יודעת שהיא חסרה מאד לצוות. חברת אמת, טובת לב, ובנעימות גישתה הצליחה להרגיע אפילו אותי. עושה מאחורי הקלעים בהתנדבות ומכל הנשמה הגדולה שיש לה. בכישרון ידיה היא צובעת את חיינו בצבעים עזים של לידות. וברוך ה' עוד היד נטויה. תודה גדולה לך. זהו נעמי, את יכולה לחזור לנשום.
דמות אחרת בעלת אותו שם, שברוך ה' ממשיכה לפעול אתנו – נעמי רומיאנק. לא. שום דברי סיכום. הרי אנחנו רק באמצע הדרך, אבל אני רוצה להביע פליאה: איך את מצליחה לעשות את זה? איך את מצליחה להפעיל אותנו? ולדעת להקשיב, להכיל, לשתף פעולה, לרקוד עם כל אחד ועם כל קבוצה את הריקוד שלה? מגיעה לך החופשה. נסיעה טובה.
בשבילי הישוב כיף לראות בשנה האחרונה דמות נמרצת שמחייכת אלינו, שושן פלאח איש האחזקה בישוב. כמו שנעמי קוראת לך "שושן המלך". מאז שהגעת רואים שינוי. אתה עמל על שיפור פני הישוב. אתה יד ימינה של נעמי כשהיא שמגזימה בנשיאת משאות. בקיצור, ידך בכל. תודה.
לאחרונה יוצא לי להיחשף לאופיים של יישובים בעמק הזה ובעמקים אחרים, ואני כל כך גאה בישוב שלנו. הקמנו מערכות נפלאות, יצרנו מסגרות התנדבות, ואנשים באים ללמוד מאתנו את הסוד.
לפני מספר ימים פגשתי בנצרת עלית סייעת מהגן של נכדי, וכך אמרה: אין על הישוב שלכם. אחד אחד אתם. איזה כיף לעבוד אתכם. ומי שנכח בערב עם אלון אולארצ'יק ושלמה יידוב ונגניהם זכה להופעה מהנה וגם למחמאות מצדם על איזה קהל נפלא היינו..
ובכל זאת, אין לנוח על זרי הדפנה, ותמיד צריך לזכור שהעובדה שהישוב מתנהל בטוב, ללא שחיתויות, ללא סכסוכים כבדים, אינו אומר שלכל פרט טוב כאן, ועל כך התודה על היוזמה להקים צוות תמיכה קהילתי- צוות אלו"ל.
ולסיום דוגמא לרגישות מן הסוג הקהילתי שגילו חברות בוועדת תרבות (לא אני): הן חשבו שנכון לפרגן לאמהות ולנשים שהתנהלו בהושעיה כצוק איתן בעת שבניהן ואישיהן היו בדרום בעזה ומחוצה לה. רעיונות, טלפונים, נכונות של נשים להשקיע מזמנן, כשרונן ומקצוען יצרו בקיץ ערב מקסים שביטא שותפות, אכפתיות ושמחה של נתינה וקבלה.
מה נאחל לך, הושעיה?
כמו אז, לפני 10 שנים, גם היום: שנמשיך לפתח חיים של תורה ותלמוד תורה של חברה פתוחה שלא כופה על אחרים, ושלא חושבת שרק הדרך שלה נכונה. שימצא כל אחד בדרכו במה יוכל לתרום לקהילה היפה הזאת, ושבכל בתי הכנסת בישוב - חדשים כוותיקים, גדולים כקטנים - יישמעו רק תפילות הודיה ושמחה.