ההושעתון הראשון יצא בכ"ד בשבט תשמ"ה (חורף 1985). במהלך השנים העיתון עבר מספר גלגולים, בהיבט התכני והעיצובי, ובסה"כ יצאו כ-150 גליונות עד שנת 2008. כל הגליונות נאספו ממשפחות ותיקות בישוב, נסרקו על ידי הספריה הלאומית כחלק מפרוייקט משותף עם ארכיון הושעיה, הועלו לסיפור מקומי הושעיה, והעותקים הפיזיים שמורים בארכיון.

מיכל ברקן מתארת את תחילת דרכו של ההושעתון (נרשם בחשון תש"פ-2020, אבל ראה גם ראיון עם מיכל ומשה מיה בעלון 18 שיצא בשנת 1985):

בשנת 1985, במלאת שנתיים למצפה הושעיה, שבו התגוררו אז21 משפחות, חשבתי שנכון יהיה ליזום ביטאון שיצא מדי שבועיים. רציתי שהעלון ייכתב ברוח העלונים שהיכרנו מהקיבוצים שבהם חלק מאתנו שירת במסגרת הנח"ל, באופי הגיליונות שיצאו בישובים הקהילתיים ביהודה ושומרון, ובדומה לביטאונו של הישוב "נטף", שהוקם כשנה לפני הושעיה, ושממנו מאוד התלהבתי.

ידעתי שמשה מיה יהיה שותף אמיתי להכנסת האווירה והתכנים שיתאימו לקהילה הקטנטנה שהתהוותה במצפה.

וכך התחלנו. עם ציטוט מהמקורות שלנו שהיה תמיד רלוונטי לדיונים שהתקיימו באותו זמן בהושעיה, הצביע על העובדה ש"סדנא דארעא חד הוא", ולפעמים הציב לנו רף רוחני, מוסרי או אחר. בהושעתון נכתבו סיכומי פגישות של המזכיר וועדות דיווחו בו על פועלן, על הישגיהן ועל התלבטויותיהן. ראיינו מדי פעם משפחה כדי להכירה מעבר למפגשים היומיומיים ויצרנו מדור "לוח קיר" ובו מידע ובקשות. להברקות של ילדינו הוספנו את "פנינת הילד" ובמדור"צא ולמד" ביקשנו מהמטיילים המלצות ורקע לטיולים. בעיקר, ראינו חשיבות לכך שההושעתון ישמש במה להתבטאות בנושאים השונים שהתלבטנו בהם, וקראנו למדור "ועט לכל חפץ". באווירה קלילה יותר – במדור "ממסרים פזורים" – איחלנו ברכות ליולדות, שרות קל למילואימניקים, איחולי החלמה לחולים, והודינו על יוזמות ועשייה של חברים. מדי פעם היתה דינה אדר מוסיפה תבלין לביטאון מפרי עטה. "הפינה של נחמיה" (כהן) יעצה כיצד לשדרג או לטפל בבעיות בקרוונים. מדור "על הא ועל דת" עסק בהלכות ובמנהגים. מדור שנוסף עם הזמן היה "אקהטואליה", ובו היה ארי (אקה) ברקן מתייחס לאירועים אקטואליים במשחקי לשון. בימי השראה היה עמי ספיר מזכה אותנו בשירת אוהב מבקר.  

שמוליק עופר עיצב את הכותרת הראשית ואת כותרות המדורים ורחל אדלר כתבה בכתב ידה ואיירה את ההושעתונים הראשונים – שהרי בעידן הטרום מחשבי עסקינן. ואנחנו היינו עומדים ליד מכונת הצילום ומדפיסים דף אחר דף.

שרביט העריכה עבר מעת לעת, וההושעתון לבש צורה ופשט צורה לאורך השנים, בתכניו ובעיצובו.  עם כניסתו של האינטרנט לחיינו, נעלם ההושעתון מנוף המקום, ובמקומו הופיעו דפי המידע השבועיים, אתר הושעיה על כל מדוריו, הסיכום היומי, הבמה הציבורית וכו'.

ואני עדיין מתגעגעת לביטאון שכזה, שעורכיו מהלכים ברחובות הושעיה ובקרב מוסדותיו, ומטעימים אותנו מהמתרחש בו וממגוון המחשבות והיצירות של החברים בקהילה. כזה שניתן לקוראו בשבת, בניחותא, ולו גם פעם בשנה.