גן אלי הוקם בשנת 1990 לזיכרו של אלי גור אריה ז"ל, שהיה בין ראשוני התושבים בהושעיה, ונהרג בתאונת עבודה מרה בד' טבת תש"ן (1.1.1990). התאונה אירעה במפעל "פסיפס כרמל" שהיה בבעלותה של חברת "אלוני" ושכן בקיבוץ יגור. אלי ז"ל נקבר בבית העלמין של קבוצת יבנה.

מנו הרטוב, תושב הישוב, מתאר איך, ביום פטירתו של אלי ז"ל, נולד הרעיון להקמתה של החברה קדישא בהושעיה:

"היה לי קצת ניסיון כחבר בחברה קדישא בהולנד, שם חייתי לפני עלייתי ארצה, אבל אני עדיין מקבל צמרמורת כשאני נזכר איך באותו יום שני, ד' בטבת תש"ן, בעת היותי בתל אביב, שמעתי על האסון בו נהרג חברנו אלי גור אריה ז"ל. כשחזרתי להושעיה, עמדתי עם מרים שלו מחוץ לביתם של אלי וחגית, ודיברנו על תחושת חוסר האונים המוחלט שהרגשנו מכיוון שלא ידענו מה לעשות. הישוב לא היה ערוך למצב כזה מאחר ומותו של אלי היה המקרה הראשון של פטירה בישוב. לא היה כאן בית קברות ולא היינו ערוכים לביצוע הטהרה, הלוויה והקבורה.

במעמד זה החלטנו שחייבים להקים חברה קדישא בישוב. היה ברור שאלי לא ייקבר בישוב כי אין כאן בית קברות. ואכן, כשבערב הגיעו הוריו של אלי, הוחלט שהוא ייקבר בקבוצת יבנה - שם הוא נולד וגדל, ושם גרו הוריו - אשר ופרידל. עד היום אני מברך את הקב"ה שמשפחתו של אלי החליטה להביאו למנוחת עולמים בקבוצת יבנה, כיוון שעדיין לא היינו ערוכים לכך.

לאחר מספר שבועות, פנינו לרב גלעד מקיבוץ לביא והתייעצנו איתו על המקום האפשרי להקמת בית עלמין. דעתו היתה שיש להצטרף לבית העלמין של מושב ציפורי הסמוך על מנת להימנע מלגרום טומאת שטחים נוספים בארץ ישראל. ואכן, הוריה של חנה פרידמן, שנפטרו בהושעיה, נקברו בבית הקברות של מושב ציפורי (ראה על כך ב"שונות", שנת 1992). מאוחר יותר, חבורה מצומצמת של תושבים שהתנדבו לפעילות בחברה קדישא של הישוב, למדה הלכות ודינים בנושא עם הרב הלל אונסדורפר, הרב הראשון של קיבוץ בית רימון.

כשהרב חיים בורגנסקי הגיע לישוב (בשנת 1992), הייתי אחד הראשונים שנפגש איתו ודיברתי איתו על הקמת החברה קדישא. כשהוא נכנס לכהונתו כרב הישוב, המשכנו ללמוד איתו, כתבנו את התקנון של חברה קדישא הושעיה וטיפלנו בקבלת אישור ממנהל מקרקעי ישראל למיקום בית העלמין (שהוקם ב-1997 - ראה אירוע "הלוויה ראשונה").