לאחר שנים רבות שטהרת הנפטרים בוצעה מחוץ לישוב, בקיבוץ לביא ובמושב שדה יעקב לסירוגין, הוקם חדר טהרה בהושעיה שחברי החברה קדישא בהושעיה ישתמשו בו (בתקוה – כמה שפחות...). החדר הוקם במבנה באיזור הקרוואנים, ליד מגרש הכדורסל הישן שמתחת לכפר קדם. במבנה זה שכנו במשך שנים התוכיה ולאחר מכן – המחסן של דוד גיל (אינסטלציה). הסכום הנדרש להקמת החדר נתרם על ידי תושב הושעיה.

חיים פרי היה מנהל כפר הנוער ימין אורד בתקופה שבה הושעיה היתה היאחזות נח"ל. בשנים 1981-1983 הוא יזם וליווה את הקמתם של שלושה מגרעיני הנח"ל (יה"ד, הושעיה וענ"ר) שיועדו למצפה הושעיה. הוא גם ליווה מקרוב את גרעין המשפחות הראשון להושעיה ופעל לשילובם של גרעיני הנח"ל עם חברי גרעין זה.

עם תום עבודות הפיתוח של בית הכנסת נוצר "כתם לבן" שהחליף את הטבע היפה והירוק שהיה שם קודם. נותר רק מדרון של מחלוטה לבנה וערומה. כחלק מתהליך השיקום שתלנו במדרון מספר עצי ארץ ישראל, זרענו בקיה, ובעיקר - נתנו לטבע לשקם את עצמו וחרדל השדה צמח לו וצבע את הגבעה בצהוב. בימים הקרובים נחרמש את החרדל ונשאיר את שורשיו באדמה כדי לייצב את המחלוטה ואת הפרחים ולטייב את האדמה. בשפה האקדמית תהליך זה נקרא "סוקצסיה" – כוחו של הטבע להביא לכך שבבית גידול ריק מתפתחים החיים בתהליך הדרגתי של חילוף צמחיה – מצמחיית חלוץ (במקרה שלנו – חרדל השדה) ועד צמחיית השיא (באזורנו – יער פארק אלוני תבור.

ביני שלו מספר: פרויקט הש"ס הקהילתי נולד באקראי. לפני למעלה מ-11 שנה התארחנו בשבת, מרים ואני, אצל חברים בבית כנסת קהילת ניצנים בשכונת בקעה בירושלים. בסוף התפילה הגבאי הכריז על קידוש לכבוד סיום הש"ס הקהילתי. התעניינתי - "מה זה הש"ס הקהילתי?" והוסבר לי שבקהילה שלהם מחלקים מידי שנה את 2711 דפי הש"ס הבבלי בין חברי הקהילה, ובמהלך השנה מסיימים ללמוד את כל הש"ס. נדלקתי על הרעיון ומיד כשחזרנו נפגשתי עם הרב חיים והצעתי לו לפתוח בלימוד "ש"ס קהילתי" אצלנו ביישוב. עשינו חשבון שצריכים לאתר קרוב ל-100 חברים שיסכימו כל אחד ללמוד כ-30 דפים בשנה - מה שנראה בהחלט סביר. עם ברכתו של הרב חיים יצאתי לדרך. הכנתי טבלה ובה רשימה של כל מסכתות הש"ס הבבלי ליחידות של כ-30 דפים, והתחלתי לפנות לחברי הקהילה לקחת על עצמם יחידות לימוד. לאחר כחודש ימים הצלחתי למלא את כל המשבצות בטבלה שהכנתי. מאז הצלחנו לסיים את הש"ס הבבלי כקהילה במשך 11 שנים רצופות. לפני שנה, אריאל ליכטנברג הסכים לקחת על עצמו את ההובלה של הפרויקט ועכשיו אנחנו בתחילת הלימוד של השנה ה-12.