הושעיה שוכנת על גבעה בשיפולי בקעת בית רימון ובקעת בית נטופה, לצד הדרך העוברת בין טבריה לחיפה, בסמוך ל"צומת המוביל" ובמרחק של עד 35 דקות נסיעה מחיפה, מטבעון וערי המפרץ, מטבריה, מנצרת, ממגדל העמק ומעפולה.
הושעיה מוקפת בעמקים מלאי ירק-אביב וזהוב-קיץ, ושלל הצבעים שביניהם. יפים לה דברי רבי חנינה וחבריו חכמי ארץ ישראל: "ששה עשר מיל חיזור-חיזור [=סביב סביב] לציפורין הן-הן ארץ זבת חלב ודבש" (ירושלמי ביכורים א ח; ס"ד ב).
היא סמוכה ונראית לציפורי הקדומה, עיר הנזכרת במשנה כ"מוקפת חומה מימות יהושע בן נון". ציפורי היתה 'בירת' הגליל . בה פעל רבי יהודה הנשיא, ובה חתם את המשנה – הספר היסודי של התורה שבעל פה. בה דרשו ולמדו חכמי ציפורי בדורות האמוראים.
הושעיה נקראת על שמו של בן הדור הראשון לאמוראי א"י ר' הושעיה רבה שנקרא בתלמוד הירושלמי "אבי המשנה" בשל פירושיו המוסמכים למשנה.
הישוב שזור ברקמת הישובים הדתיים באזור: שדה יעקב, בית רימון, מצפה נטופה, לביא, הזורעים ושדה אילן, ובמארג ישובי המועצה האזורית עמק יזרעאל והישובים הקהילתיים שבעמק. תושביו לומדים ומלמדים, עובדים, יוצרים ומשרתים בישוב, בקהילות ובערים שבסביבתו.
הישוב הוקם כחלק מתכנית המצפים בגליל בשם "ציפורי ב'". המצפה יוּשב כהיאחזות נח"ל על ידי שלושה גרעיני "עליית הנוער" (גרעין יה"ד, גרעין הושעיה וגרעין ענ"ר). בט"ו בשבט תשמ"ג (1983) עלו המשפחות הראשונות לישוב. בשנים הראשונות חיו ההֵאחזות והמשפחות זה לצד זה, וזה עם זה. שלושים המשפחות שהתגוררו במבנים טרומיים ובקרוונים היו הגרעין לישוב הקבע.
הגרעין הראשון של הישוב כלל משפחות צעירות בוגרות "בני עקיבא" מכל חלקי הארץ, ששאפו להגשים את חלום ההתיישבות הציוני על ידי הקמת ישוב קהילתי בגליל ברוח של "תורה עם דרך ארץ" ובדרך של "תורה ועבודה". הגרעין הראשון הצטרף לחלום ההתיישבות של בני ובנות "עלית הנוער", שנאחזו במקום (חלקם מתגוררים כיום בהושעיה) וצירף אליו קבוצה של משפחות שעלו מארצות הרווחה, (חלקן מתגוררות כיום בהושעיה). בישוב נקלטו ונקלטות משפחות בוגרות ומשפחות צעירות רבות (חלקן מבני הישוב).
כשש שנים לאחר העלייה של המשפחות הראשונות לישוב הקבע, בשמחת תורה תשמ"ט (1998), נכנסו המשפחות הראשונות לבית קבע. מעט קודם לכך חוברו בתי הישוב לרשת הטלפון. תעבורנה עוד מספר שנים עד שיימתח כביש הכניסה לישוב וייבנו מבני מוסדות הציבור הקבועים: מקוה ומעון-מבני הקבע הראשונים, בית הכנסת והאולם הרב תכליתי, גני ילדים, מזכירות ומרפאות, בית הספר "נתיב" וספריה, בריכת שחיה ומועדון. לאחרונה קם בית מדרש -"משכן גלעד" עם ספריה תורנית, ואחרון (בינתיים) וחביב - גם מבנה לסניף "בני עקיבא".
וזרועות נמתחות של שבילים וגנים. "פארק הושעיה" ו"גן שבעת המינים" ו"גן אלי" הצנוע והנחבא, ו"טיילת ישי" ותצפית ישי החופפת עליה, וגן הדר ו"גן סבא" שממנו אפשר ללכת או לנוע בעגלות "בשביל רותי" שבחורש הטבעי שבלב הישוב, עד "גן אנטוני", ושביל הזעתר של ילדי "נתיב" שנתיבו הולך ונמתח שנה אחר שנה ומקיפה את הושעיה בחורש האלונים והאלות, ובתוך משטחי הירוק והצהוב והאדום והסגול של פרחי האביב בעונתם. והמון שבילים והרבה דרכים ללא שם המהלכים בין הישוב לבין יפי הגבעות והגאיות, השדות והחורש שסביב סביב.
הישוב התפתח באשכולות בניה ["שלבים"]. בכל אשכול עלו כחמישים משפחות, בממוצע. עד שנת תשס"ז עלו שלבים א-ו לישוב קבע. כיום מונה הישוב (כולל משפחות בבתים זמניים) כ - 350 משפחות. [בנתוני למ"ס 9/2008 - 1700 תושבים (כ"י) ; גידול בשנה 6.8%] .
בתקופת הישיבה ב"קרוואנים", דאגו בני הישוב למבנה נאה, גם כאשר הכל היה עוד זמני, לבית הכנסת לתפילה וללימוד תורה. ממנו צמח בית כנסת הדור של קבע. בית הכנסת ו"משכן גלעד" משמשים בית ועד לתורה וללימוד בשעורים המתקיימים במערכת יומית, שבועית, בראשי חודשים ובעִתים נוספות. את כל אלו מוביל הרב חיים בורגנסקי המשמש כרבה של קהילת הושעיה מאז אלול תשנ"ב.
בשבתות ובימים טובים מתקיימים מניינים נוספים בנוסח ספרדי ותימני. כמו כן מתקיימות, בקהילת נשים ועל ידי נשים, תפילות בערבי שבתות 'מברכין', קריאת מגילות אסתר ורות, וקריאת תורה על ידי נשים לנשים בשמחת תורה.
בית הספר "נתיב" - הוקם בשנת תשנ"א כבית ספר צומח. בשנותיו הראשונות למדו בבית הספר גם ילדי מועצה אזורית "מרום הגליל", וילדי מרכז הקליטה במרחביה. כיום כולל כתות יסוד א-ו, וחטיבת ביניים ז-ח. בית הספר הוא חוליה אחת ברצף מוסדות החינוך הפורמלי והלא פורמלי שבישוב: הושעטף, גני חרובית, יהודה וניצן ; מועדונית שקד לילדים בעלי צרכים מיוחדים, בני עקיבא, "תרבות ילדים" ופעילות נוער נוספת מגוונת.
לצד פעילות קבועה של חוגים נוצרה במשך השנים מסורת של פעילות קהילתית משותפת סביב ארועים מרכזיים – מפקד משותף של נוער והורים בשבת הארגון של "בני עקיבא", מסיבת יסוד הישוב בט"ו בשבט, מסיבת פורים משותפת, משלוח מנות משותף, התכנסות משותפת בערב יום השואה, ערב יום הזכרון לחללי צה"ל ובערב יום העצמאות. מדרחוב סוף קיץ .
קשר קבוע מתקיים בדף שבועי, וב"במה הציבורית" ובאתר האינטרנט של הישוב כהמשך וכהרחבה ל"הושעתון", ול"לוח המודעות". ועדיין לא נס ליחם של לוחות המודעות הססגוניים שבמזכירות ושבבית הכנסת.
הושעיה הצמיחה מתוכה מפעלים של תמיכה וסיוע לצריכים לכך. חלק מהם מופנים כלפי פנים וחלק מהם מופנים כלפי הצריכים לכך בישובי הסביבה. בשנת תשנ"ב הוקם בית תמחוי. תחילה נאספו מדי שבוע מנות מבושלות ממשפחות הישוב, לאחר מכן הוקם מטבח שבו עובדים תושבי הישוב בהתנדבות ובו מבושלות מאות מנות המצטרפות לאלו המוכנות בבתים. המנות מחולקות מידי שבוע בהתנדבות של תורנות הסעה לקשישים הזקוקים לכך בערי האזור. באותה שנה הוקם גמ"ח אחים [לזכרם של אחים ואחיות של בני הישוב שנפלו או נפטרו טרם זמנם], המשאיל ציוד רפואי וציוד שמחות לבני הישוב ולתושבי האזור. כן הוקם גמ"ח כלים לשמחות. הוקמה קופת צדקה המשרתת את הנצרכים לכך וממומנת מתרומות חברי הישוב וממבצע משלוח מנות של פורים, וקופת גמ"ח המשמשת את בני הקהילה.
בעשרים וחמש השנים של קיום הישוב שתילים נעשו עצים, בתים נעשו רחובות, צעירים נעשו בוגרים, ילדים נעשו הורים והורים נעשו סבים וסבתות. קהילת הושעיה חוותה ימים סוערים שסערתם שככה ונשכחה, עיתים של שמחה וכאב, וימים ארוכים ורבים של שינויים איטיים שקמטי זכרונם נחרט בפני הישוב, בשבילים וברחובות. רובם נחרטו בעמל רב יומיומי של בני המקום, במשך כל שנות קיום הישוב.
בימיו הראשונים נוהל הישוב על ידי מזכירות מתנדבת ואסיפת חברים שהתכנסה מדי שבוע (ויותר..) ובה הצביעו כל חברי וחברות הישוב בכל ענין וענין. לא תמיד הם ידעו עד כמה החלטתם תשפיע על פני הישוב בעתיד. כמעט כל משפחה היתה מיוצגת בועדות פעילות. הישוב מתנהל כיום על ידי מליאה שמקבלת את סמכותה מכלל התושבים בבחירות פנימיות, על ידי מזכירות נבחרת ועל ידי ועדות פעילות קבועות (קליטה, תרבות, ילדים, בני עקיבא, איכות הסביבה, בנין, בריכה, בטחון, קשר חם, נוער, ועדה מלווה למשפחות חדשות, דת, גינון, קהילה, פיתוח), על ידי עמותת "יצירה", המרכזת חלק מהפעילות הכלכלית של התרומה לישוב ולמפעלי התמיכה והסיוע שלו ועל ידי ועדות אד-הוק. השירות בכל הועדות הללו, כמו הפעילות הקהילתית כולה, נעשים כמעט כולם בהתנדבות.
כל שורה מן השורות שנכתבו למעלה נכתבה באלפי דקות, שעות וימים שהוקדשו על ידי מי שנשאו בעוּלה של הקהילה ושל מי שתרם לקהילה במסגרות ממוסדות יותר וממוסדות פחות. הם שהפכו אותה מקהילה קטנה ואינטימית לקהילה גדולה מלאת אהבה ליושביה ולסביבתה, והם שעשו אותה לישוב פורח, וחינו על יושביו.

משה מיה.
אדר, תשס"ט