יום העצמאות של שנת תש"ף נערך בימי הקורונה. 

בתי הכנסת עדיין סגורים, אבל תושבי הושעיה לא מוותרים על התפילה המיוחדת שנערכת כל שנה ברוב עם.

השנה, במקום בבית הכנסת, נערכו עם הגברה ונגנים בכל שלב, ואפילו יותר ממניין אחד לשלב, לפעמים... 

למחרת, הופתעו כולם לקבל עציץ בפתח הבית, עם שיר שכתבה שרית מזרחי:

בלדה לעצמאות וקורונה

רגע, אבל עוד לא הספקנו לקטר...

על הנקיונות לפסח ש'למי יש כח'

על עוד קמפיין בחירות שהולך לטחון ת'מוח

על לקום מוקדם בבוקר ועל פקקים לעבודה

על זה ששוב יבקרו, ידרשו וישכחו לומר תודה

על זה שאוטוטו הולך להיות פה חמסין

עוד לא הספקנו לקטר ו...

נחת עלינו 'האורח' מסין.

ופתאום שגרה זה משעמם, שוחק ומעיק בחזה

שגרה זה רע, אבל תנו לנו עוד מהרע הזה.

ועם הזמן נמתח לו קו נוגה, שברירי, כמעט רעוע

קו שמורכב מהלך רוח של געגוע

לבית הספר ולגן /לבוס הנרגן

לחנויות וקניונים/ למשמעות של שעונים

לסבא וסבתא/ ל'לחזור עייפים הביתה'

לצפיפות בבית הכנסת/ לשידורים מהכנסת

לסתם חדשות/ לפארקים וחורשות

ואנחנו רוצים בחזרה את חברינו ושכנינו

ובעיקר בעיקר, רוצים בחזרה את...עצמנו.

אז בדיוק בשביל זה, דפקנו בדלת להזכיר

שיש לנו על מה להודות ולהוקיר.

שיש לנו בית עם נוף קדומים וגינה

שיש לנו כבר יותר משבעים שנה מדינה

שיש לנו קהילה שכולה אנשים אכפתיים ותומכים

שזו זכות גדולה להיות למקום הזה שייכים

שעוד נחזור בעז"ה להפגש ולחבק

להתקהל,להתערבב, להדחק, להסתחבק

להתפלל במניין ולא ביחידים

שאת 'משכן גלעד' ו'שמחת אורן' שוב ימלאו ילדים.

ובנתיים, מזל טוב לישראל, אוהבים אותך

ועוד משהו,

רוב הדברים מסין...בסוף מושלכים לפח.