הדברים שמנחם גולדברג כתב בדף הפייסבוק שלו:

הכנסת ספר תורה לעילוי נשמות חברינו לצוותים (אוגוסט נובמבר 1979), חשוון תשפ"א.

למה ספר תורה דווקא?

ספר התורה הוא ה״גן״ המרכזי של עם ישראל, אומתנו אומה בזכות התורה. חזרנו לארצנו והחיינו את שפתנו העברית... הכל קשור בקשר אמיתי לתורה אשר אותה למדו היהודים בכל רחבי העולם, היא ה״מצפן״ אשר החזירנו לכאן.

היה חשוב לי למצוא סופר סת״ם אשר מחובר להוויתנו, ששירת בצבא ושיש לו כתב יפה (שנה, זה הזמן בה כותב הסופר בידו את חמשת חומשי התורה), אביטל גולדנר מירושלים נבחר. מצא חן בעיניי שביקש את רשימת הנופלים שמות הוריהם, מקום ילדותם ומקום נפילתם, ״מבקש לראות אותם מול עיני כאשר אני כותב״.

שנה חלפה, הספר מוכן.

השנה הייתה מאתגרת ברמה הלאומית וגם ברמה הפרטית.

בחודשים האחרונים, חברת "בונסאי נגרות אדריכלית" בהנהלת שמוליק בלומנפלד לקחה על עצמה לבנות ארון קודש לספר התורה, ללא תשלום! למה? ככה! ״זה לא ארון הקודש הראשון שאני בונה ללא תמורה״, תותח! הארון בנוי מ 14 סוגים שונים של עצים (כולם גדלים בארץ) למה 14? 13 חברינו החללים ו״חללית״ אחת נוספת, אחותי רוחל'ה שנפטרה מסרטן במהלך שירותה הצבאי חודשים ספורים לאחר המלחמה ההיא. לכל אחד מסוגי העצים צבע, אורך ורוחב שונים, אך כולם יחד הפכו לדפנותיו של ארון הקודש השומר על התורה.

המעיל לספר והפרוכת לארון, נרקמו שניהם ביד אוהבת, לפי עיצובה של עדינה גת אפוד רקמת יד בנהריה.

את עצי החיים אליהם מחוברים יריעות הספר הכין בבני ברק מכסף, Goldknopf Judaica צבי, חסיד גור. חריטות רבות, שמות כל הנופלים כל אות מחושבת בכסף. אמרתי לו ״צבי, הם כולם חללי צה״ל לא מתאים לבקש כסף על חריטת שמותיהם״, בשנייה ויתר על התשלום עבור חריטת השמות.

ביום רביעי האחרון בצהרים הגיע אביטל הסופר עם היריעות, ונשות המשפחה ביחד איתו חיברו את היריעות לעצי החיים. חוט ומחט, אחרי כשעה הספר מחובר.

מנהג ידוע לשתף את הציבור במילוי האותיות האחרונות של ספר התורה וכך בעבודה משותפת להפכו לספר שלם וכשר.

כולם הגיעו, חברים מצוותי נוב׳ אוג׳ 79, מפקדי הצוותים, הסמלים, חברים שלנו, חברי הושעיה ששמעו את הכלייזמרים הגיעו, וכמובן בני משפחות הנופלים: מונה שרף, יעקב ואנני גוטרמן, מיקי פרוכטר ובניו, משפחת אידלמן, האחיות של יוסי אליאל, ארז גרשטיין וגיל בן עקיבא, וגם יעל החברה של ארי ורדי.

כולם ״עזרו״ לאביטל להשלים את ספר התורה.

היה מרגש לראות את עם ישראל מתחבר בשנייה לשורש המשותף של כולנו.

התהלוכה יצאה עם החופה לבית הכנסת, רגע מרגש במיוחד (עבורי) היה כאשר ספרי התורה הוותיקים של בית כנסת ״יצאו״ לקבל את הספר החדש (התנהגות של יחידת עילית.(

אלי בראלי מצוות אוג' 9 היטיב לתאר את החברים ולחבר את נשמותיהם (האמת גם את שלנו) למעמד הכנסת ספר התורה, דבריו מצורפים בזה.

יעקב גוטרמן אבא של רז, דיבר על חשיבות הזיכרון למשפחות ושיתף ממעמקי ליבו הכואב את ההיאחזות בזיכרון אחרי למעלה משלושים ושמונה שנים.

הרב חיים בורגנסקי רבה של מצפה הושעיה דיבר על האפשרות לשמוע שוב צהלת ילדים ולימוד תורה כאן בהושעיה ובארץ כולה, אלף חמש מאת שנה אחרי שפסקו הקולות האלו בגליל, זאת בזכות ההקרבה הגדולה מכל אשר הקריבו החברים והמשפחות.

עבדכם הנאמן (כן, גם אני דיברתי) ביקש למצוא את הסיבה מדוע אנו כאן בדורות הגאולה זוכים למציאות ניסית לעומת אבותינו שבמשך שנים רבות, רק חלמו והתפללו... במה זכינו? וכמה אנו צריכים להודות לאלו אשר לא קבלו את בניהם בחזרה.

יהי רצון שספר תורה זה יהיה לזיכרון נצח בהיכל ה' וכל שימוש בו יעלה את זכר הנופלים למען עם ישראל.

תודות רבות לכל השותפים, מי בתרומה, ומי בבניה, ברקמה, בכתיבה, בצורפות (במיוחד לאבי מורי הי"ו), בנגינה, בחופה, בארגון כל מה שנחוץ לאירוע ובמהלכו, בעצה טובה, במילה טובה. לא מזכיר שמות, חושש לפספס מישהו, הם רבים וטובים.

ישראל פרץ Dima Zozulia VideoPhoto

הצלמים מנוף הגליל. תודות

מדבריו של אלי בראלי :

התבקשתי לדבר כאן בשם חבריי לוחמי הצוותים של סיירת גולני שנכנסו למלחמה בלבנון ביוני 1982, במלחמה ההיא ולאחריה איבדנו רבים מחברינו.

הם היו בחורים מופלאים שעבורנו הם דמות ומופת, מהם למדנו מהו אומץ, וכח רצון, שמחת חיים וגם איפוק למדנו מהם ערב טוב לכולם, ולהיות הכי טוב במה שאתה עושה ואף פעם לא להכנע לקושי.

הם הולכים איתנו לכל מקום בחיינו ועולים בזכרונותינו כל העת, גם בחלומותינו.

מנהג ישראל הוא לכתוב ספר תורה ולהקדישו לבית הכנסת לזכרם של אלו שהלכו מעימנו ואינם עוד כדי שנמשיך לזוכרם בתוך שאר עם ישראל.

כמו שכתוב בספר ישעיהו : ונתתי להם בביתי ובחומותיי יד ושם, שם עולם אתן לו אשר לא ייכרת.

שנות חייו של ספר תורה יכול להגיע גם לכמה מאות שנים, כשאנחנו כבר לא נהיה כאן, בעולם, אנשים עוד יחזיקו בספר התורה הזה, יקראו בו וירקדו איתו כששמות חברינו שנפלו חקוקים על מעילו ורימוניו.

זכות גדולה נפלה בחלקנו כשמנחם החליט, יזם, טרח וסייע בכתיבת ספר התורה הזה.

תודה לך מנחם!

נמצאות איתנו כאן היום המשפחות של חברנו שנפלו, משפחות אותם אנו מלווים כל כך הרבה שנים, משפחות מדהימות שמעניקות ומרעיפות עלינו אהבה רבה כל כך.

דעו לכם משפחות יקרות שאנחנו אוהבים אתכם ויש לנו אליכם הערכה עצומה ואהבה רבה, בניכם שהיו הטובים שבחברינו קיבלו את הערכים שלהם מכם, מהבית בו הם גדלו, ועם השנים זכינו להכיר אתכם ואת אישיותכם המיוחדת ממנה ספגו בניכם את הטוב שבכם.

נמצאים איתנו כאן היום גם לוחמי סיירת גולני, הלוחמים של אותה תקופה מלפני כמעט ארבעים שנה, תקופה כל כך קשה עבורנו, לוחמים שנושאים איתם צלקות וכאב גם אם לא רואים זאת על פניהם. הכאב הוא עמוק בלב...

הבחורים אשר שמותיהם כתובים על מעיל ספר התורה הזה נגעו בלב כל אחד מאיתנו, לוחמי היחידה של אותה התקופה, נגיעתם בנו, בליבנו, היתה מאוד חזקה. כל אחד מהם עם אישיותו הכובשת המיוחדת, מותם פער בליבנו פצע גדול שיישאר איתנו תמיד.

כל ארוע של הנצחה יש בו מעט הקלה מהכאב. במשך השנים הגענו לארועים רבים לזכרם, אני חש שגם בארוע היום יש משהו מיוחד.

על פי הקבלה "נשמה " היא הגרעין הפנימי של אישיות של האדם, גרעין שאינו מתכלה לעולם וחי חיי נצח. הוא החלק הטהור באדם ואין אפשרות לפגום בה, בנשמה.

אני חש ומרגיש את חברינו הנופלים פה איתנו היום, רוחם ונשמתם, אישיותם המיוחדת, מרחפות מעלינו. אנו כאן עם ספר התורה באנו לכבודם, הם יודעים זאת והם איתנו .

אביקם שרף מקיבוץ בית זרע מפקד וחבר עם אישיותו הכובשת, היה מפקד הצוות הוותיק ביחידה, דמות נערצת שלימד אותנו מה זו רעות ומקצוענות ללא פשרות. הוא הוביל בראש הכח אל תעלות הבופור ונהרג .

רז גוטרמן מקיבוץ העוגן פרח בשיא פריחתו חזק כאריה קל רגליים כאיילה יפה תואר שאהב את החיים רז עם צחוקו הכובש נהרג בבופור ליד אביקם.

יוסי אליאל מכפר תבור חקלאי ברמח אבריו חזק כמו שור עם צחוקו המתגלגל חבר אמיתי לוחם עז נפש שלא ידע מהו פחד. נהרג בבופור.

ירון זמיר מקיבוץ עין דור עלם חמודות ספורטאי בנשמתו אומן בנפשו. טוב ליבו ומסירותו שבו את לב חבריו. נהרג בבופור.

גיל בן עקיבא מכפר יהושע בחור נאה וחסון שהיה אחד מעמודי התווך של הצוות שלו נהרג בבופור.

גוני הרניק מירושלים מפקד הסיירת, מפקד נערץ. מנהיג כריזמטי שחזר מחופשת השחרור כדי להוביל אחריו את הסיירת לכיבוש הבופור עד שנהרג גם הוא על הבופור.

יאיר פרוכטר מקיבוץ סעד – שחיין, כדורסלן, מאגיסט, חזק וגבוה יותר מכולנו, בלונדיני עם חיוך תמידי על שפתיו, נהרג חודש מתחילת המלחמה בתאונת דרכים בדרך לאזכרה של רז גוטרמן חברו הטוב.

ארי ורדי מחיפה שבזכות נתוניו הגבוהים התחיל קורס טייס אך פרש והלך להיות קצין תותחנים, התנדב לשרת ביחידה כקצין שיתוף ארטילרי. בחור מסור, מקצוען, אחראי, אהוב על ידי כל מי שהכירו נלחם בכיבוש הבופור ונהרג כמה ימים לאחר מכן במארב מסוקים בבקעת הלבנון .

ארז גרשטיין שנולד בקיבוץ רשפים ובנה את ביתו במושב היוגב עם הרטל רעייתו ובנו הקטן נהרג ב 1999ממטען צד בדרום לבנון כשהוא תת אלוף. ארז שהוביל את חייליו לכיבוש הבופור כקצין צעיר ביחידה התקדם לאחר שנים להיות מפקד סיירת גולני ומחט גולני. היה מפקד כריזמטי וסוחף, מודל לחיקוי והערצה של לוחמים רבים.

מנחם רייך "מלמל" מחיפה בחור שופע חן ושנינות דמות להערצה מלאת כריזמה, אהוב כל כך על ידי חייליו וחבריו עמוד התווך של הצוות שלו. נהרג בשנת 1983 ממארב מחבלים בלבנון כשהוא סגן מפקד הסיירת.

תמיר מסד שגדל בקיבוץ כפר מסריק ובנה את ביתו במושב בית שמן עם רעייתו אורלי ושלשת ילדיו היה קצין ומפקד מזן נדיר של צניעות וחכמה של אחריות ומאור פנים סיים את שירותו הסדיר כסגן מפקד סיירת גולני. בשנת 2002 בעת שירות מילואים עת תדרך את חייליו רץ לעברם מחבל מתאבד ותמיר נהרג בנסיונו למנוע מהמחבל לפגוע בחייליו.

רונן אידלמן מחיפה בחור ברוך כשרונות בעל יכולת מנהיגות חבר אמיתי שתמיד היווה משענת לחבריו בצוות. רונן נהרג בשבוע השני למלחמה בלחימה בכפר סיל כקצין בגדוד 13.

נדב ליליאור שגדל בקריית טבעון היה בחור של מוסיקה. נגן כינור . דמות לחיקוי והערצה. בחור שהקרין תמיד בטחון ושלווה עם חיוכו הכובש. נהרג בשבוע הראשון למלחמה ליד העיירה דמור דרומית לביירות.

אומר ירמיהו הנביא : "כי מידי דברי בו, זכור אזכרנו עוד ".

אנחנו זוכרים אותם מדברים אודותם ולעולם לא נשכח את דמותם .

תודה לך מנחם . לך ולכל בני בני משפחתך

אנו מאחלים לך רפואה שלמה ובריאות טובה.

מדבריו של יעקב גוטרמן:

לטקס בהושעיה

התורה מורה לנו לזכור.

בשמות י"ג נאמר:

"זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים".

ובשמות כ':

"זכור את יום השבת לקדשו".

ובדברים ז':

"זכור תזכור את אשר עשה ה' אלוהיך לפרעה ולכל מצרים".

ובדברים כ"ה:

"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים".

ובשמות ב':

"וישמע אלוהים את נאקתם ויזכור אלוהים את בריתו את

אברהם, את יצחק ואת יעקב".

אנחנו, ההורים השכולים, שנפגעו בקשה והאכזרית במארות החיים, שרויים במלחמה מתמדת על הזיכרון. שנים חולפות, הן נצברות לעשורים, הזמן הבוגדני אורב לנו לגזול מאיתנו את קרעי זכרונותינו. ואנחנו נלחמים. נלחמים על כל מה שכל כך יקר לליבנו: איך הוא חייך, ואיך הוא התבדח, ואיזה צליל השמיעו הקבקבים שלו בטרם נכנס הביתה... ומה אמר שם, שותת דם, על ההר בלילה הארור ההוא...

מה שמרגש אותנו עד למעמקי הנפש, מה שמוגש לנו באהבת אמת כניסיון של נחמה במציאות חפה מנחמה, היא הנאמנות לזיכרון מצד חברי בנינו. חברים יקרים, אתם הכרתם אותם, אתם הייתם שותפים אמת בדרכם הקשה, באימונים המפרכים, ברגעי משבר וברגעי רוממות רוח. חלקכם הייתם איתם עד הסוף. בנינו אינם, אך גחלת זכרם לוחשת בליבכם.

קשה לתאר את רגשותינו כלפיכם, רגשות שיש בהם מן הידידות העמוקה, מן הנחמה ואסירות התודה, והרבה אהבה.

מנחם יקירנו, אתה עוף נדיר במקומותינו. כאותם הצדיקים הנסתרים המוסיפים נוי ויפעה לעולמנו, יזמת ומימשת מיזם זיכרון מרגש שמנציח את חבריך מפלס"ר גולני, ועל כך שא תודת כולנו מקרב לב!

כולנו תפילה שתנצח את מחלתך ותשוב לבריאות איתנה, למענך ולמען עיסוקיך המבורכים, למען משפחתך האוהבת, ולמענינו אשר מוקירים ואוהבים אותך כל כך.

כן יהי!