1991 - נפתח בית הספר הראשון במבנים טרומיים באזור הקרוואנים (ראה אירוע "פתיחת בית הספר הראשון בקרוואנים")

1996 - הושלמה בנייתו של שלב א' (6 כיתות - בחלק הדרומי) של בניין הקבע של בית הספר נתיב במרכז הישוב.

1998 - נבנו 2 כיתות בצידה המזרחי של קומת העמודים של בית הכנסת עבור כיתות ז'-ח' (חטיבת הביניים).

2003 ??? - נבנה שלב ב' (6 כיתות - בחלק הצפוני) של בית הספר.

2008 - הושלמה בנייתו של מבנה נוסף ובו 4 כיתות לכיתות ז'-ח' (חטיבת הביניים) בצד המערבי של מתחם ביה"ס, במפלס נמוך יותר מהמבנה המרכזי.

בראיון שנערך עימם בשנת 2018, נזכרים יצחקי אשחר וטלי פריד שבתוכנית בניית בית הספר נתיב (הממוקם במרכז ישוב הקבע) נכללו שני מבנים שכל אחד מהם מכיל 6 כיתות, אבל המבנה הראשון שנבנה היה החלק הדרום מזרחי (זה שמעל מגרש הספורט). טלי ונעה ונציאן נעזרו במעצבת מהטכניון במשימת עיצוב אופיו של המבנה. הם שאפו שהצבעים ישרו אוירה חמה ושקטה בבית הספר ושיוקדש מקום בין הכיתות לחללי יצירה שבהם התלמידים יוכלו ליצור. היו הרבה ויכוחים עם אנשי המועצה האזורית ועם נציגי משרד החינוך בסוגיית עיצוב המבנה - למשל בנושא בחירת הצבעים וחיפוי העץ בחלל האמפי. בזכות הנחישות של נציגי הושעיה, תפיסת העיצוב שלהם התקבלה. בהמשך, התלמידים נטלו חלק משמעותי ביצירת עיצוב הפנים של מבנה בית הספר.

טלי זוכרת גם שהורי התלמידים שותפו בתחומים רבים, כגון לימוד בבית המדרש בבוקר, לפני שעות הלימודים. ביני שלו מספר שבשנים הראשונות של הישוב שרה רוזנבלום, משה מיה והוא עצמו לימדו בתורנות בביתם פרשת השבוע לילדים בכיתות ו' בערבי שבת. על רקע הפעילות הזו, שארכה כשנתיים שלוש, הוא מאוד התחבר לרעיון של שהילדים ילמדו מרצונם באופן קבוע בבית המדרש. במשך כעשר שנים ביני למד עם הילדים כשהם מתחילים את הלימוד בבית המדרש ב-7:30 בבוקר. ביני היה לוקח פסוק אחד מפרשת השבוע והיה שואל את הילדים את השאלה שפרופ' נחמה לייבוביץ' היתה שואלת שוב ושוב - מה קשה לרש"י בפסוק? לביני קשר מיוחד עם חלק מבני ובנות הושעיה על רקע הלימוד בבית המדרש. הוא מתגעגע לשיתוף הפעולה בינו לבין טלי שידעה לקחת רעיון ולממש אותו. הוא גם מוקיר את הפתיחות של טלי, אסתר זאבי (שעבדה כמחנכת וכסגנית המנהלת) וצוות המורות ליוזמות ומעורבות של ההורים בנושאים שונים, כגון למידה חוץ בית ספרית (שיתוף הפעולה עם גן לאומי ציפורי - פרוייקט "ממאתיים לאלפיים" - ראה אירוע נפרד), אופן התפילה בבית הספר ועוד.

טלי מציינת שכבר בתחילת דרכו של בית הספר נתיב, הושם דגש חזק על מעורבות חברתית במסגרת הפעילות הבית ספרית. פעם בחודש, נסעו התלמידים לבית הספר יובלים, שבו לומדים ילדים עם שיתוק מוחין (CP), וערכו שם פעילות ראש חודש. דוגמא להצלחה של החינוך למעורבות חברתית של תלמידי הושעיה הוא שלום בן אלי, שהיה ילד עם מוגבלות פיזית אבל עם יכולות חשיבה בריאות, ושהתקשה להתקדם בבית הספר יובלים. לאחר שהוריו שוכנעו על ידי הנהלת בית הספר בהושעיה והמועצה האזורית מרום גליל נתנה את הסכמתה, הוחלט ששלום יעבור ללמוד בבית הספר בהושעיה. שלום השתלב יפה בחברת התלמידים כאן, הצליח בלימודים ונחגגה לו מסיבת בר מצוה בבית הספר. היום הוא עובד במשרה מלאה ומקיים קשרים עם תושבי הושעיה עד היום.

טלי מספרת שבמסגרת ההכנות למסיבת בת המצוה של התלמידות, יושם רעיון של פעילות נשות מופת. כל ילדה שהגיע לגיל 12 בחרה דמות נשית שהרשימה אותה. התלמידות ערכו ראיונות בנושא, כתבו על הדמות, ביטאו בדרך אומנותית את המסר הקשור בדמות שנבחרה, והציגו את דמותה יחד עם בנות נוספות.

היו מספר תחומים בהם התגלעו חילוקי דעות בין ההורים בישוב - הרמה הדתית הרצויה, שילוב תלמידים מישובים אחרים (המושבים כלנית וטפחות למשל), ואופן הלימוד (לימוד יותר מובנה ומסודר לעומת לימוד חופשי, פתוח ומאפשר יותר).