נולד בי"ב באייר תשי"ז - 13.05.1957

נפטר בד' בטבת תש"ן - 01.01.1990

אליעזר (ליפא) נולד לפרידל ואשר גור-אריה, ילד שישי והצעיר במשפחתו.

כבר בינקותו נראה כפעוט, כאשר זר תלתלים מקיף את ראשו, וחיוכו המקסים משך את כולם. ילד זריז, דינמי ומלא מרץ.

עם השנים התבלטו בו תכונות של צניעות, יושר וחוש צדק מפותח. אלי ניחן בחוש הומור מקורי, שבקע פה ושם מתוך שתיקותיו. היה ספורטאי, בעל כשרון לדרמה, ואהוד בחברה.

את שירותו הצבאי העביר בסיירת מטכ"ל, תוך כדי התמודדות עם קשיים פיזיים רבים. עובדת היותו דתי לעולם לא שימשה לו כתירוץ לעקיפת חובותיו, הקפיד על מצווה קלה כחמורה ושימש לאות ומופת לחבריו ליחידה, אשר רכשו לו אהדה רבה בשל כך. אלי בחר לממש את שנת השירות הנוספת בתחום החברתי, וכך הצטרף לש"שינים מהקיבוץ הדתי שפעלו בבית שמש, בשילוב בני נוער מתקשים למסגרות בתי הספר. את תפקידו מילא במסירות ורגישות רבה.

בתקופה זו הכיר את אישתו לעתיד, חגית בן-ארי, בת ניר עציון.

אלי שאף להיות שותף בהקמת ישוב צעיר, ולאחר התלבטויות ונדודים הצטרף עם משפחתו למצפה הושעיה שבגליל. פעל רבות לקידום המשק והנוי בישוב ההררי, ושימש כמנהל ענף הנוי. יחסו לאדם ולצומח בלטו בכל אורחות חייו, בשקט ובענווה בהם היה ממלא כל בקשה לעזרה. הוא רכש חברים רבים, שהכירו ביושרו, נעימותו ונאמנותו. מצא זמן לקבוע עיתים לתורה, הקפיד על תפילה בציבור וחיפש להרחיב את ידיעותיו ולהעמיק אמונתו.

אלי היה בעל אוהב לאישתו, ואב מסור לילדיו תמר, מרב ואהרון, ובן נאמן ודואג להוריו האוהבים.

שנה לאחר שחגג את חנוכת בית הקבע בהושעיה, מצא את מותו בתאונת עבודה בזמן ניהול משמרת במפעל, בטרם מלאו לו 33 שנה.

מיתר חייו נגדע ללא כל הכנה ואותנו השאיר המומים וכואבים.

למידע נוסף המוצג בסיפור מקומי הושעיה על אלי גור אריה ועל גן אלי שהוקם לזכרו - כנסו ל"קרא עוד" (למעלה)